פסק-דין בתיק ע"א 1724-07-11

1.         ערעור על פסק דין מיום 15.5.11 בת"א 6380-09-10 (כב' השופטת עדי חן ברק), במסגרתו התקבלה בחלקה תביעת המשיבה להשבת כספים ששילמה כשכר טרחה למערער והוא חויב להשיב לה סך 19,625 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה מיום 21.7.99.

2.         המערער טען בעיקרי הטיעון כי טעה בית משפט קמא בדחותו טענת התיישנות שהעלה. בטיעוניו בבית המשפט התייחס בעיקר לשיהוי שבהגשת התביעה, המשליך לטעמו על "יושרה של התביעה"; המערער העלה טענות לגבי סתירות בגרסת המשיבה - סתירות בין גרסתה בכתב התביעה, תצהיר עדותה הראשית ובחקירתה בבית המשפט; עוד טען כי טעה בית משפט קמא  בשיקול דעתו עת הסיק מסקנות עובדתיות ומשפטיות מהראיות שהוצגו בפניו; בעיקרי הטיעון פירט המערער דוגמאות ל"שקרים סתירות והסתרות" והוסיף וטען כי בית המשפט התעלם מפרטים מהותיים בחומר הראיות ו"לא היטיב להפיק תועלת מן הראיות שבאו לפניו". המערער טען כי לא בדין מצא בית משפט תמיכה לגרסת המשיבה במכתבה מיום 13.5.01 וכי טעה משלא ייחס משמעות לשתיקת המשיבה, לאחר ששלח אליה את מכתבו מיום 21.7.99; עוד טען כי היה מקום ללמוד ממכתב המשיבה מיום 14.9.99 לטובת גרסתו, משהמשיבה לא ציינה במכתב כי התחייב לייצגה בערעור ובערעור שכנגד; עוד טען כי מכתביו למשיבה בזמן אמת "מלמדים באופן חד משמעי כי עניין הייצוג בערעור היווה נושא להתקשרות חדשה, ונפרדת..." .

            עוד טען המערער כי מבחני ההיגיון והכדאיות הכלכלית אינם עומדים בקנה אחד עם קביעת בית משפט קמא. הוא הפנה לכך שלאחר שהמשיבה שילמה את שכר טרחתו, היא אף דיווחה וביקשה מרשויות המס לנכות את שכר טרחתו, מהתשלום שהייתה אמורה לקבל ממעבידתה. כמו כן, לטעמו מדובר בתביעה נקמנית וקנטרנית שמאחוריה עומד ב"כ המשיבה, קרוב משפחתה, לו סכסוך אישי עימו. 

            עוד אציין כי לאחר שב"כ המשיבה ביקש להגיש מספר פסקי דין הקשורים באופי התנהלותו של המערער כעורך דין ואף צירף אותם לתיק המוצגים, מבלי שקיבל אישור לכך, טען המערער כי גם אם יידחה ערעורו לא יהיה מקום לזכות את המשיבה בהוצאות, עקב התנהלות בא כוחה.  המערער ביקש לבטל את פסק דין בית משפט קמא תוך חיוב המשיבה בהוצאות.

3.         ב"כ המשיבה טען כי יש לדחות את הערעור תוך חיוב המערער בהוצאות.

            הוא טען כי מחדלו של עורך הדין באי עריכת הסכם בכתב והעמימות - דבריו בחקירה הנגדית "נכון שלא התייחסתי למה יקרה אם תידחה התביעה, לא דיברנו על זה" - פועלים נגדו. עוד טען כי אי דיוקים כאלה ואחרים שתוקנו בכתב התשובה, הינם פועל יוצא מהעובדה שהמערער בחוסר תום לב עיכב את מסמכי התיק בידיו ולא העבירם למשיבה עד עצם היום הזה.

            הוא הבהיר כי הגיש פסקי דין שחלקם עמד בפני בית משפט קמא (אכן לחלק מפסקי הדין הפנה גם המערער בטיעוניו), וכי חלקם הוגש באופן מקוטע ע"י המערער ולכן ביקש להציגם במלואם.

            כמו כן ביקש להציג פסק דין שניתן בשלב מאוחר יותר ושביטל פסק דין שאליו הפנה המערער.   עוד טען כי משקיבל בית המשפט את פנייתו להתעלם מהמוצגים שהוספו ביחד עם הבקשה להמציא פסקי דין נוספים, כל עוד לא ניתנה החלטה, אין מקום לחייבו בהוצאות כלשהן.

4.         לאחר שבחנתי את טענות הצדדים אינני רואה מקום להתערב בפסק דינה המפורט, הבהיר והשקול של השופטת קמא.

כלל יסוד הוא כי ההתרשמות מהעדים וקביעת העובדות הינה בסמכות בית המשפט אשר שומע את הראיות וכי רק במקרים נדירים ומיוחדים יתערב בכך בית משפט לערעורים.  

אין גם מקום שבית משפט לערעורים יתייחס בפסק דינו לכל תג ותג בראיות שנשמעו ובטענות המערער, בפרט שהשופטת קמא עשתה זאת באופן מלא ונרחב.  

5.         העובדות שלהלן, כפי שקבעה אותן השופטת קמא, אינן שנויות במחלוקת ואביאן בלשונו של פסק דינה:

"1.       התובעת ביקשה להגיש תביעה כנגד האוניברסיטה (מי שהיתה מעבידתה) בביה"ד לעבודה בגין טענות לקיפוח זכויותיה: שכר עבודה, תשלום זכויות סוציאליות, קרן השתלמות וכו'.

2.         לצורך כך שכרה את שירותי הנתבע - עורך דין במקצועו, אשר הגיש בשמה, ביום 15/1/95, תביעה כנגד האוניברסיטה לבית הדין האזורי לעבודה. מעבר ליחסי עו"ד-לקוח, שררו בין הנתבע לתובעת ובעלה, באותה עת, יחסי ידידות.

3.         בין הצדדים לא נחתם הסכם שכר טרחה בכתב.

4.         הנתבע טוען כי הוסכם בינו לבין התובעת כי הוא יקבל 20% מהסכום שייפסק לטובתה בבית הדין האזורי לעבודה.

5.         התובעת טוענת, מנגד, כי הוסכם ששכר טרחתו של התובע יגזר מהסכום שייפסק לטובתה ברם הדבר לא הוגבל רק לערכאה הראשונה, ומכאן שיש לגזור את שכר טרחתו מהתוצאה הסופית שנקבעה בפסק דין של ערכאת הערעור.

6.         ביום 7/6/99 ניתן פסק הדין בבית הדין האזורי בחיפה (להלן: "הערכאה הראשונה") בו התקבלו רוב טענותיה של התובעת, והאוניברסיטה חויבה לשלם לה סך של 212,344 ש"ח.

7.         במכתב מיום 20/6/99 ששלח הנתבע לתובעת, ובו הודיע לה על מתן פסק הדין, הוסיף כך: